כשמעצבים כריכה, רואים אותה בגדול: על מסך מחשב, בהדפסת ניסיון, אולי תלויה על הקיר. ככה גם מאשרים אותה. אבל הרבה מהאנשים שיפגשו את הספר שלכם לא יראו אותו ככה. הם יראו אותו בפוסט ברשת חברתית, ברשימה של חנות מקוונת, בתוצאות חיפוש, או בהודעה שחבר שלח להם. שם הכריכה קטנה מאוד, לפעמים בגודל של בול דואר.
בגודל הזה יש לכריכה עבודה אחת: לעצור את האגודל לרגע. אם היא לא עושה את זה, כל השאר לא משנה.
הבדיקה הפשוטה
לפני שמאשרים כריכה, הקטינו אותה. שלחו את הקובץ לעצמכם בטלפון ופתחו אותו בתוך שיחה, כתמונה קטנה. או שימו אותו ליד כמה כריכות אחרות באותו ז'אנר, והתרחקו מהמסך כמה צעדים. ואז שאלו:
- האם אפשר לקרוא את שם הספר?
- האם ברור שזה ספר, ולא פוסטר, פרסומת או תמונה?
- מה העין רואה ראשון?
- האם הכריכה עדיין אומרת משהו על סוג הספר: מתח, רומן, עיון, ספר לילדים?
אם התשובה לאחת השאלות היא "לא בטוח", זה הזמן לחזור לשולחן העבודה. עכשיו זה עוד קל.
מה בדרך כלל נעלם בקטן
- אותיות דקות. גופן עדין ומעוצב נראה יפה בגדול, ובקטן הופך לקו אפור.
- פרטים בתמונה. סצנה עשירה, עם הרבה דברים שקורים בה, הופכת לכתם.
- טקסט נוסף. כותרת משנה, משפט המלצה, תגיות. בקטן הם בעיקר רעש שמתחרה בשם הספר.
- ניגודיות חלשה. טקסט בהיר על תמונה בהירה, או כהה על כהה. בגדול העין מסתדרת, בקטן לא.
מה בדרך כלל עובד
- דימוי אחד ברור, ולא שלושה.
- שם הספר גדול, בגופן שקל לקרוא, עם ניגודיות חזקה לרקע.
- צבע או צורה שאפשר לזהות גם בלי לקרוא. מי שראה את הכריכה פעם אחת יזהה אותה בפעם השנייה, וזה חשוב כשקורא נתקל בספר כמה פעמים לפני שהוא מחליט.
- מקום ריק. כריכה צפופה נראית קטנה עוד יותר. אוויר סביב השם עוזר לו לבלוט.
ומה עם השם שלכם? אצל סופר שקוראים כבר מחפשים, השם הוא סיבה לקנות. אצל סופר שעוד לא מכירים, שם הספר והדימוי עושים את רוב העבודה בקטן, והשם שלכם יכול להיות צנוע יותר.
עוד בדיקה אחת: בלי צבע
הפכו את הכריכה לשחור לבן, ובדקו שוב בקטן. אם שם הספר נעלם, הניגודיות נשענת רק על הצבע, וזה שביר: מסכים שונים מציגים צבעים אחרת, ובאור חזק ההבדל בין גוונים קרובים נעלם. כריכה שנקראת גם בשחור לבן תיקרא כמעט בכל מקום.
זה לא אומר לוותר על הכריכה הגדולה
כריכה מודפסת, על מדף או ביד, היא חוויה אחרת. יש בה מקום לפרטים, לטקסטורה, לגב ולשדרה. המטרה היא לא לעצב רק לטלפון, אלא לוודא שהכריכה עובדת בשני הגדלים: שבגדול יש מה לגלות, ושבקטן יש מה לזהות.
אם אתם עובדים עם מעצב או מעצבת, בקשו לראות את ההצעות גם בקטן, ליד כריכות אחרות באותו ז'אנר. זו בקשה סבירה לגמרי, ועדיף לבקש אותה לפני האישור ולא אחריו.
ואם הספר כבר יצא
אם הכריכה כבר מודפסת ואין מקום לשנות אותה, עדיין אפשר לעזור לה ברשת. תמונה של הספר ביד או על שולחן, באור טוב, מספרת לפעמים יותר מהקובץ השטוח, כי רואים מיד שזה ספר אמיתי. ובפוסטים, כדאי לכתוב את שם הספר גם בטקסט עצמו, ולא לסמוך על כך שהקורא יפענח אותו מהכריכה הקטנה.
שימו לב גם לחיתוך. יש רשתות שחותכות תמונה לריבוע או לפורמט אחר בתצוגה המקדימה, ואז חלק מהכריכה פשוט לא נראה. כדאי לבדוק מה נשאר ממנה אחרי החיתוך, ואם צריך, להכין תמונה שבה הכריכה יושבת במרכז, עם רקע שקט סביבה.
בעוד פרק, כריכה מקצועית היא חלק מאחד משלושת התנאים לקבלה, והכריכה מופיעה באתר גם בגדול, בדף הספר, וגם בקטן, ברשימות. אנחנו מסתכלים עליה בשני הגדלים, כמו שהקוראים יסתכלו.
